פסיפס תרבויות וטעימות בשוק אשקלון
הפעם אני רוצה לצאת עמכם לחוויית שוק אשקלונית.
חוויה שמשלבת טעימות לצד מפגשים אנושיים מיוחדים ומרתקים.
תוך כדי, נכיר את שפע העליות מהם עוצבה אוכלוסיית אשקלון, השוק מאפשר לנו הצצה להיטמעות לצד שמירת הזהות.
שוק אשקלון נמצא בשכונת מגדל, כך שזו הזדמנות לערוך היכרות עם מגדל.
מדרש שמות - מג'דל:
כדרכנו, נפנה תחילה לשם – מג'דל או מגדל. למעשה למקום מספר שמות, בכולן המילה מג'דל מופיעה כשאר נוספת לה מילה נוספת: מג'דל גד, מג'דל עזה, או מג'דל אשקלון. בעברית תורגם למצלול מגדל.
מג'דל נולדה לאחר הממלוכים הרסו את ערי החוף בארץ ישראל מחשש לפלישה צלבנית. מג'דל הייתה עיירה קטנה וזנוחה בצד הדרך לעזה. במהלך השנים מהתקופה הממלוכית – אל התקופה העות'מנית ומשם לתקופת המנדט, התפתחה העיירה עד שהייתה לאחת העיירות החשובות בארץ ישראל.
בשלהי ימי העות'מניים ובתקופת המנדט, התפתחה במג'דל תעשיית הטוויה והאריגה, במיוחד התמחתה בתעשיית בדי הכתונה האיכותיים שלה.
ישנה גרסה שפד גאזה אותה תחבושת שהיינו שמים על הפצע אי שם כשהיינו חיילים לקוחה מהמילה עזה, שהייתה העיר הגדולה באזור. מספרים שנפוליון, בדרכו צפונה נזקק לחומרי חבישה, ומצא את בדי הכותנה הלבנים והאיכותיים שיוצרו כאן במג'דל וקרא להם: פד גאזה (גאזה – עזה).
באותם ימים כונתה מג'דל מנצ'סטר של המזרח התיכון.
יש הגורסים שהמילה מג'דל, היא עיוות של המילה ג'דל – כלומר גדיל – שהוא חוט, והכוונה לתעשיית החוטים והבדים של העיירה.
גרסה אחרת טוענת, שמג'דל, קרויה על שם מגדלי הדרכים בתקופה הממלוכית ששמרו על הדרך. מג'דל (אשקלון) יושבת בדרך הראשית מדרום לצפון (מה שנקרא היום כביש 4), הלא היא דרך הים, או דרך ארץ פלישתים.
כחלק מן המאמץ הממלוכי לשמירת הדרכים אותם בנו, הציבו הממלוכים מגדלים לאורך הדרכים שישמרו על נתיב פתוח, מפני שודדים ושאר דברים לא רצויים.
הצירוף: מג'דל עזה ברור לנו, מהסמיכות לעיר עזה, וכן הצירוף: מג'דל אשקלון אף הוא ברור לנו. לא ברור לנו לחלוטין הצירוף: "מג'דל גד" כאן כנראה יש טעות בזיהוי. מגדל גד, הייתה עיר בנחלת יהודה, ונמצאת סמוך למושב אמציה בחבל לכיש. בטיול שלנו, לחבל לכיש עסקנו בשם זה, והבהרנו שהשם מגדל גד, נכון למקום ההוא. ואילו כאן אצלנו זה טעות.
מושב עולים בעיר:
במלחמת העצמאות, הצבא המצרי התמקם במג'דל והפך אותה למטה המלחמה, תושביה הערבים של מג'דל קבלו את הצבא המצרי בשמחה רבה. הצבא המצרי, העביר את שבויי ניצנים ברחובות מג'דל במצעד ניצחון. תושבי מג'דל רצו להרביץ (ואולי גם הצליחו פה ושם) לשבוים, אך הצבא המצרי מנע זאת.
כשהתהפכה התמונה וצה"ל התחזק, במסגרת מבצע יואב, היו כמה הפצצות מהאוויר על מג'דל שעוררו מהומה ופחד. ב05 בנובמבר 48, נכנסו חיילי צה"ל למג'דל, ראש העיר הערבי, נכנע בפני הצבא הישראלי וחתם על כתב כניעה. רוב רובם של תושבי מג'דל, עזבו. נותרו כ – 900 איש. הללו הועברו לרצועת עזה בהסכם שישראל חתמה עם המצרים.
לאחר המלחמה, יושבו בבתים הנטושים, עולים שאך הגיעו, תחילה היו אלה עולי פולין ורומניה, לאחר מכן עולי ארצות אסיה אפריקה. היה זה ניסיון מעניין ליישב את כל העולים הללו ולהפוך את העיירה למושב חקלאי. לו זה היה מצליח, היה זה המושב הגדול בארץ. אלא, שדי מהר זה התפרק, ומג'דל הפכה ליישוב עירוני. עם הזמן גבר זרם העולים והוקמו מעברות אשר לימים יהפכו לשכונות בעיר.
בזמן שבמזרח, נאנקים בקשיי קליטה, במערב, קרוב לים, מוקמת עיר גנים אירופאית על ידי יהדות דרום אפריקה. יעברו מספר שנים עד שהללו יחוברו לישוב אחד.
עם השנים קלטה העיר אשקלון עולים נוספים מארצות שונות, ובזמנים שונים.
כולם ביחד מהווים את המרקם החברתי, ומהווים פסיפס תרבויות וזהויות עשיר ורבגוני.
אחד הדברים הראשונים שעושה האדם, לאחר שהניח את חפציו והתמקם מעט, הוא לחפש מקורות פרנסה.
אנשים שונים הגיעו עם מיומנויות שונות אותם הביאו מארצות גלותם. אחרים זיהו במקום הנבנה צרכים שונים של אנשי העיר, ויצרו מענה לאותם צרכים (מניח שהיום היינו קוראים לזה מיזמים).
מג'דל שהייתה מרכז מסחרי, לפני הקמת המדינה, המשיכה להיות כזו אצל העולים שזה עתה הגיעו.
הללו, שכרו חנויות ופתחו בתי עסק שונים. חנות נפתחת וחנות נסגרת, הזמנים משתנים, נבנים קניונים, אך לשוק קצב חיים משלו... חנות נסגרת ובמקומה אחרת נפתחת.
וכך, מתקבלת תמונת פספס נהדרת של מגוון ריחות טעמים ומטעמים.
נתחיל....
כיכר החאן:
נתחיל ברחוב הרצל, בכיכר החאן, היא כיכר העצמאות. שם מאוד מחייב, אך הוא בלי ספק מתאים, באשר כיכר זו היא מרכז העיירה מג'דל בא חתם ראש העיר הערבי על הסכם הכניעה. מסביב לכיכר מבני ציבור שונים: המסגד הנמצא ממערב, בית הדואר הנמצא ממזרח (סמוך לסיטונאות תשובה) ועוד שלל חנויות.
אם אתם זקוקים לשירותים, כנסו לתוך חצר החאן, ומצד ימין ישנם מספר תאי שירותים המשרתים את באי מסעדת גטוס.
לא נתחיל לפני שנלגום קפה טוב, ואולי נוסיף לזה מאפה קטן, את זה תוכלו למצוא במאפיית אלעפיה הנמצאת ממש מעבר לכביש.
מגדת עתידות ומתקשרת:
בסמוך לשער הכניסה לחאן, שלט המכריז כי כאן יושבת אורלי זהר. אורלי, היא מתקשרת, פותחת בקפה דרך עולם הזוהר והקבלה. לאורלי מדור קבוע במקומונים של אשקלון. במדור זה היא עונה לשאלות הקוראים בעניינים אישיים.
שאלתי את אורלי, איך הכל התחיל? איך נהיית מתקשרת, ומגדת עתידות. היא ענתה, שאי שם בדימונה של ילדותה, כשהוריה הביאו לה מורה פרטית, היא הייתה מספרת למורה המופתעת את כל מה שקורה אצלה בבית. המורה הייתה שואלת מהיכן את יודעת, ואורלי לא יכלה להסביר, היא רק ידעה שהיא רואה את הדברים ויודעת אותם.
עם השנים היא עברה לאשקלון, כאן פתחה את המקום הקטן והנחמד בו היא עוזרת למי שזקוק לעזרתה.
חצ'פורי אשקלוני:
כשהייתי ילד מעל השכונה שלנו בנו בחיפזון שכונת בלוקי טרומים. אל בתים אלו הגיעו משפחות אשר השפה שלהם הייתה זרה לנו. היו אלה עולים מגאורגיה שאז קראנו לה גרוזיה. בעיניי הילד שלי הייתה זו עדה סגורה ומסוגרת בתוך עצמה. ככל שהייתה סגורה כך הליכו עליה סיפורים. אחד מסיפורי האימה היה שהבנים חוטפים את הבנות ומתחתנים אתן, נגד רצונן (אך בהסכמת ההורים). למעשה, לא הכרתי את העדה הזו, או את מאכליה.
בשנים האחרונות, מתקיימת תיירות לגאורגיה חברים שחוזרים משם מספרים נפלאות על המקום, על האנשים ועל המאכלים הנפלאים. אחד המאפים אשר הביאו עמם עולי גאורגיה הוא החצ'פורי. החצ'פורי הוא מאפה ממולא בגבינות ובשאר מילואים אחרים. מספרים שלכל אזור בגאורגיה חצ'פורי משלו. בארץ התפתחו ורציות שונות עם גבינות מקומיות.
את החצ'פורי של אשקלון תמצאו בחנות השלישית או הרביעית מימין לדרך אצל שוש. אישה חייכנית ונעימה, שלא מבינה ממה אני מתלהב כל פעם מחדש מהמאפים שלה. אצל שוש מצאתי רוטב שלא הכרתי, העשוי משזיפים ירוקים לא בשלים.
פלפל אתיופי:
בצעד קל עם בטן שרק טעמה, נמשיך בצד זה של המדרכה, עד שנפגוש את פלפל ישי. אני אוהב את ישי, תמיד שמח לפגוש אותו ולטעום ממה שיוצא מתחת לידיו. את סודות הפלפל למד ישי ממעוז הפלפל האשקלוני, הלא הוא פלפל בוארון. ישי הגיע לשם כנער צעיר, חריצותו וחינניותו, שבו את לב בעל הבית שלימד אותו את סודות הפלפל הבוארוני.
עוד לימד אותו להכניס לפיתה את הצ'יפס המיוחד אותו מכינים במתכון סודי הכולל, קמח, תבלינים שונים, טחינה ועוד. צ'יפס כזה מצאתי רק אצלנו באשקלון. מדובר בפרוסת תפוח אדמה ולא ברצועה, עטופה בחומר הנפלא הזה, ומטוגנת באש גבוהה. רק בשביל זה, היה כדאי. ישי, לא קפא על שמריו והחל מכין תבשילים נוספים כמו מרקי שעועית ועוד מטעמים.
והוא בכלל אתיופי. את המטבח האתיופי נפגוש בהמשך.
יעיש – הוא חיים:
הגענו לפינת הרחובות הרצל – צה"ל. נפנה ימינה לרחוב צה"ל. נלך בצד ימין של הרחוב עד שנגיע לחנות קטנה, עם גגון שמשונית, ודלת מתכת ישנה. זאת הקליניקה של יעי שגיאת.
יעיש, הוא חיים זה פירוש השם מערבית לעברית. אי שם בראשית שנות החמישים עלה, וכבר אז פתח את החנות הקטנה שלו, חנות קטנה ומטריפה. את סודות רפואת הרמב"ם למד שם בתימן, לחכמה זו הוסיף לימודים וידע ממוקמות שונים ומגוונים.
בחנות הקטנה הזו, תמצאו תרופה לכל מחלה (כמעט), ולכל מיחוש, או חלום רב. רבים, רבים יספרו לכם כיצד נושעו על ידיו.
לזה נתן קמח דוחן, על מנת להיפטר מאלרגיה קשה, לאחר נתן עלי זית עם עלי מרווה להורדת סוכר, ולזה נתן ארבע כדורי עופרת שניים לשים בארנק, ושניים מתחת לכרית, לשיפור איכות השינה.
מה שתמצאו את האלטרנטיביים המודרניים בעשרות שקלים, ואף במאות, אצל יעיש תקבלו תמורת עשרה שקלים, עטוף בנייר עיתון ישן. נראה, שרק בשביל יעיש כדאי לעשות את הסיור הזה באשקלון.
עלימיתי – העולם שלי:
העולם שלי, זה שם החנות, וזה שם האישה. רק בקרב עולי אתיופיה תמצאו שמות כל כך יפים וכל כך מיוחדים. עלימיתי, הוא השם שנתנו לה הוריה, והיא פתחה כאן בשוק חנות תבלינים אתיופית, בין שאר הדברים שתמצאו כאן תמצאו בגדי חתן וכלה אתיופיים, כלי מטבח מיוחדים להכנת האינג'רה, כלים להכנת בונה, הוא הקפה האתיופי ועוד שלל תבלינים בשקים שהובאו במיוחד מאתיופיה. עולם התבלינים האתיופי עשיר כל כך, ומיוחד כל כך.... בקהילה בה עדיין מקיימים את האירועים בחיק המשפחה, יש חשיבות לחנות כזו בה ניתן למצוא את כל שנחוץ להכנת חתונה בחצר.
בבוכרה היפה:
נחצה את הכביש לצדו הדרומי מערבי, למטעמים בוכריים.
שני בתי אוכל בוכריים באשקלון, בכל אחד מהם נטעם משהו אחר. אצל אנוז'ור בטעמים בוכריים נטעם מאפים ממולאים בירקות, או בבשר טחון. הכל טעים הכל טרי. ואם הגעתם לכאן ביום שישי, מומלץ לקחת הביתה לחם עגול הנאפה על גבי גחלים כמו פעם.
המתוקים של דנה לי:
נחצה את הכביש חזרה לצדו הצפוני מזרחי, בדרך נחלוף על פני מספר חנויות מעניינות כמו מעדנייה רוסית, שם תמצאו דברים שלא תמצאו במקומות אחרים, מאפייה קווקזית האופה לחם פרינה מרוקאי (ככה זה אצלנו, הכל מתערבב, לכדי פספס ייחודי של טעמים ואנשים), ועוד. נמשיך עד שנגיע ל"מתוקים של דנה לי" חנות של ממתקים הודיים המיובאים מדימונה, שם קהילה הודית לא קטנה. בקשו מאריה לטעום מיני חטיפים דמויי ביסילי פלפל בטעמים שונים, וממתקים נפלאים על בסיס חלב קוקוס. עוד תמצאו בחנות ירקות שלא רואים בדרך כלל בישראל. שפע העובדים הזרים ההודים גרמו לכך, שחקלאים מקומיים מגדלים ירקות המוכרים בהודו.
המפרום של יודיצ'ה:
נמשיך ברחוב, עד הכניסה לשוק המקורה ימינה, מיד מולכם אטליז קלוד, וצמוד אליו המפורם של יודיצ'ה מסעדה קטנה, כמו שמסעדת שוק אמורה להיות, יש לנו עוד כמה כמוה את חלקן נפגוש, ועל חלק אחר נחלוף. כאן מבלשים בסירי אלומיניום על אש קטנה.
ניסים בעל המקום, יהודי עם פאות ארוכות ויפות וזקן ארוך, מוציא מהמקום הקטן הזה, מטעמים נפלאים. גולת הכותרת דג חריימי, חריף ולא חריף, עם חצי כיכר לחם לבן, טרי – טרי. טבול ברוטב, צבוט בדג, נגוס בפלפל חריף ירוק לאחר שטבלת אותו במלח, ואתה כמעט בעולם אחר. אם תוסיף לזה בירה קרה אתה בכלל מלך.
אל תוותרו על שיחה עם ניסים, הוא איש מעניין ומרתק. שימו לב, לא לאחר סביב הצהרים הסירים מתרוקנים, ולא יישאר לכם.
מסעדה לכולם:
מניסים פנו ימינה, ומיד שמאלה, ואתם ממש בסמטאות השוק. אל תמהרו, תחושו את האנשים החיים בשוק, יש להם חיים וקצב משלהם. המשיכו עד לחנות של משה אסרף, אין שלט, אך לא תוכלו לפספס את הבחור הצעיר והחינני היושב בפתח חנותו הקטנה. את החנות הקים אביו, שעלה בשנות החמישים ממרוקו. האב נפטר לפני מספר חודשים ומשה לקח אחריות על החנות. כאן תמצאו גלביות, כבעי בריה (ניקוד הר' בסגול - מה שנקרא בטעות ברט) ונעליים עם שפיץ שנקראו: "בלע'ה" ועוד. כנסו לחנות הקטנה הזו ובקשו ממשה לראות ולנסות, איך זה נראה עליכם. ממול למשה, תראו מספר שולחנות ובהם החברה משחקים קלפים, שש בש ועוד. לכל עיר והחמרות שלה. אלה החמרות של אשקלון. אל תהססו לפנות אליהם ולשוחח, הם אנשים נעימים וחביבים, שאוהבים לשוחח ולספר.
לידם, המטבח של זייז לוי, כלומר אתם בצד האחורי של המסעדה. כשתסיימו את העניינים עם משחקי הקלפים, תחזרו לכניסה לסמטה, המשיכו מעט, וכנסו לסמטה הבאה, למסעדה לכולם. כן, זה שם המסעדה, ואין קשר למפלגה של כחלון. זייז, בעל המסעדה, מבשל כמו ניסים בסירי אלומיניום. יש כאן הרבה מה לאכול, אך אנו נמליץ לכם רק על הקציצות הנפלאות שלו הטובלות ברטבים שונים... קציצות אווריריות רכות וטעימות מטובלות בדיוק מרבי.
שאי באל קאקאוויה וספרה:
מסיימים במשהו מתוק וטעים. כדי להגיע למקום בו נטעם מתוקים נצטרך לצאת מהשוק
לחצות את הכביש לצד שמאל (צפונה) ולהיכנס למכלול של חנויות אשר לגגות שלהם, צורת כוכב. שם בין החנויות חפשו את המטבח של טלי.
כאן כמו אצל זייז, ואצל ניסים מבשלים צהרים לאנשי השוק, בסירי אלומיניום. המטבח של טלי משובח ביותר, טעים ונעים, אך הקינוח אצלה זה משהו שלא כדאי לוותר עליו.
הקינוח הטריפוליטאי אותו הביאו עמם העולים, משהו שהיה עולה על השולחן בשבת לאחר החמין, או לאחר מנוחת הצהרים, הוא שאי באל קאקאוויה שזה תה שחור מתוק – מתוק שבושל זמן מה, עם בוטנים קלויים הנחים מנוחת עולמים בתה המתוק שלכם. לזה מוסיפים עוגת סולת נפלאה ספרה או בסבוסה שתיהן על טהרת הסולת והדבש. שתיהן טעימות מאין כמותן.
בית האוכל הבוכרי:
נחוזר, לצד המזרחי של הכביש, מול אולמי שוהם (הבניין הגדול שמולכם), ברחוב הכרם, נמצאת מסעדת בית האוכל הבוכרי.
עדיין רעבים, הטעימות לא מיצו את ארוחת הצהרים? לפיכך אל תוותרו על ארוחת צהרים בוכרית אמתית. וכמו שאמרנו, שני בתי אוכל בוכרי בשוק. את האחד כבר פגשנו, וכעת השני.
אלכסיי, בעל המקום איש חביב ונעים הליכות, ואנשיו ישרתו אתכם בכבוד רב.
באשקלון, כמו באשקלון, הכל מעורבב, פגשנו כבר אתיופי שמכין פלפל מזרחי, כעת נפגוש מרוקאי שמכין אוכל בוכרי, כי מי שנמצא במטבח מאחורי הסירים, זה החבר הטוב המרוקאי.
מרקים נפלאים סלטים טריים והכי טעים שלא כדאי לוותר הוא האשפאלו. אורז עם גזר, וחתיכות בשר או עוף.
ולקינוח, תה עם מאפים מתוקים בוכריים.
סיימתם, נחתם מעט, כעת צאו לעשות שוק – בשוק הפתוח (שהוא לא כל כך פתוח) הנמצא מולכם.
מכאן אם תלכו בין הסמטאות כשמגדל המסגד, מהווה נקודת ציון עבורכם, תגיעו לרכב אותו השארתם סמוך לכיכר החאן.
סיורי אוכל מודרכים: יורם טוויטו -סיפור מסע 0523927060 http://www.masahot.com
